לקפוץ למיטה בדרך חזרה ליחסים / שרון רובינשטיין

ספורי אקסית הם דבר שבשיגרת היום יום שלי,
כמעט בכל יום אני שומעת סיפור חדש, נדמה
שהם כולם זהים אבל לא…נכון שיש לא מעט
מכנה משותף בין כולם אבל השונה הוא מה
השופך כל סיפור למיוחד בעיני, למרגש, לכזה
שגורם לי לחשוב – וואו, זה יהיה אתגר…אכן
האתגרים לא מפסיקים להופיע.

בחלק גדול מהמקרים מדובר בטעות, בחלק
מהמקרים מדובר בעייפות החומר ובחלק

מדובר באי התאמת ציפיות. אני לא מגיעה ממקום של ביקורת
או שיפוטיות, מבחינתי זה לא מעיניני למה מישהו רוצה מישהי
שלא מתאימה לו או שעשתה לו רק רע. אני לא אפריד
בני זוג נשואים או אסייע בחיבור בין נשואה לרווק או להיפך אבל
חוץ מזה, אני לא אתערב בסיבות שיש לאותם גברים
(לעיתים גם נשים) שרוצים להחזיר את האקסית לחיקם.

כן, הם ישמעו ממני את דעתי, אבל זה לא יפגום ברצון
שלי לסייע לכל מי שבא למטרה הזאת. הסיפור האחרון
הוכיח בדיוק את זה. הבחור שנכנס בפתח דלת המשרד
היה גבוה, חתיך, עיניים כחולות ושיער שחור פחם, הוא
חייך חיוך של כוכב קולנוע ואמר: "הסיפור שלי קצת שונה
…את תופתעי", אמרתי לו שאם הייתי מקבלת דולר
על כל פעם ששמעתי את המשפט הזה כבר הייתי
מיליארדרית… אבל הוצא צדק, הסיפור שלו היה
קצת שונה, הרבה דומה, אבל גם קצת שונה.

את ליהי הוא פגש בצבא, היא לא התייחסה אליו בכלל.
לקח לו חמישה חודשים עד שהיא קלטה בכלל שהוא קיים.
זה היה כשהייתה צריכה טרמפ הבייתה. הטרמפ הזה
הוביל לקפה ולשיחה לתוך הלילה שהסתיימה אצלו בבית.

שש שנים עברו מאז אותה לילה, ליהי ותמיר הפכו לזוג
צמוד, היו שיחות על חתונה וילדים אבל בני הזו החליטו
לקחת את הדברים לאט. קודם טיול אחרי צבא, אחר כך
לימודים ואחר כך חתונה וילדים.

בטיול למזרח הם נפרדו. הוא קרא לה שתלטנית והיא
קראה לו סמרטוט. כשחזרו לארץ נפגשו במקרה בסופר
המקומי וחזרו להיות יחד. שלוש שנים אחר כך ברגע של
מריבה טיפשית "אתה כן הסתכלת עליה", "לא אני לא" ,
"אם נשים אחרות מענינות אותך כל כך אז אולי עדיף
שתחפש אותן ותעזוב אותי בשקט!", "את יודעת מה?
אני אעשה את זה, את כלבה וזה מה שמגיע לך…" והוא
אכן ארז ועזב. אחרי שבוע הוא הבין את השטות שעשו.
הוא התקשר, הם דיברו, היא אמרה שהיא לא יודעת מה
היא רוצה, הוא אמר שגם הוא מבולבל אבל עדיף שיפגשו.
היא ביקשה עוד זמן, הוא התחיל להיכנס ללחץ. התחיל
להתקשר יותר. היא התרחקה יותר. האגו התחיל להיכנס
לפעולה, הוא התחיל לכעוס, חיכה לה ליד הבית. היא
התעצבנה, היא שלחה לו הודעה שהוא מטריד אותה
ושהיא לא רוצה אותו יותר בחיים שלה. רק אז הוא נזכר
שחבר סיפר לו עלינו.

הוא התקשר. "סבלנות יש לך?" שאלתי. "כן" הוא אמר.
"יופי, אז אנחנו נחזיר אותה אבל אתה חייב להיות סובלני".
"אבל איך?" הוא שאל. "תן לזה זמן" אמרתי.

תמיר עבר תהליך ארוך. הוא היה צריך להבהיר לעצמו
כמה דברים לפני שיחזור (הוא ולא האגו שלו) לקשר עם ליהי.
כשהיה מוכן נקטנו יחד בכמה טקטיקות כדי לחמם את האווירה שוב.

כשזה נעשה ויצרנו מצב בו הם מדברים וצוחקים
בטלפון לימדתי את תמיר איך ליצור משיכה בטלפון,
איך להפוך שיחה משעממת לשיחה מעוררת ואפילו
דיי מינית. ואז הגיעה התוצאה הבאה:

ליהי שלחה לו ערב אחד את ההודעה הבאה: "לזכר
הימים הטובים רוצה לחגוג איתי לילה אחד…" כשהוא
התקשר לספר לי שאלתי למה הוא לא נשמע מרוצה
והוא ענה: "כי היא רוצה רק סקס", "ואתה נשמע כמו
בחורה" אמרתי. "יכול להיות שהיא באמת רוצה רק
סקס והיא מעדיפה לשכב איתך מאשר עם בחור חדש
או סתם סטוץ, מה רע בזה?" תמיר חשב ואמר – "לא,
זאת לא המטרה שלי. אני לא הולך על זה, אני לא צריך
סקס איתה, אני רוצה הכל"…

הסתכלתי לתמיר בעינים ואמרתי לו: "זאת ההזדמנות
שלך, אתה לא חייב לעשות איתה הכל, אבל האינטמיות
של זוג במיטה יוצרת במיוחד אצל נשים מחוייבות ריגשית
מבלי שאישה אפילו מודעת לכך…אתה שולח לה הודעה
שאתה תביא את היין ושהיא תדאג לפירות שאתה אוהב. זה הכל."

תמיר בילה את הלילה עם ליהי, אחרי כמה ימים הם חזרו
למיטה שוב, ואחרי עוד כמה ימים בילו סופ"ש ביחד. בשבוע
הבא הוא לוקח אותה לצימר בצפון, הוא מתכנן להציע לה
נישואין. הוא אומר שהוא מאד מתרגש וחושש שיתקפל באמצע.
זה לא באמת משנה אם יציע או לא. ליהי חזרה להיות שלו.

אז מה הסיפור שלך? אני בטוחה שגם הוא מיוחד.

באהבה,

שרוני

פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

3 תגובות על לקפוץ למיטה בדרך חזרה ליחסים / שרון רובינשטיין

  1. מאת שגיא‏:

    "ליהי חזרה שלו"…ולדעתי ליהי גם תתגרש ממנו או הוא ממנה. פשוט לא מאמין בזוגיות שמבוססת על קפריזות…אם הייתי צריך לומר לו ת'אמת, הייתי אומר לו שיכיר בחורה שבאמת מתאימה לו.

    אבל הרעיון בגדול ("מיניות מתפתחת לרגשות") נכון, השאלה מה הוא מקבל בתמורה לאורך זמן…כי בסופו של יום כאמור, האנשים נשארים אותם אנשים…ומה שהיה סביר להניח, הוא שיהיה….

  2. מאת מיכל‏:

    דמעות בעיניים…
    תודה על המאמר 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

five − three =