נפרדתם? אל תקשיב לאינטואיציות שלך! / שרון רובינשטיין

מרגיש שיש לך אינטואיציה איך לגרום לה לחזור אליך?
אולי אתה פשוט חייב לעשות "מה שאתה מרגיש" כרגע
כי אתה חושב שאתה הבן אדם שהכי מכיר אותה וכן,
אתה בטוח שאתה יודע איך לכבוש אותה שוב…? מזל טוב
– אתה בדרך הנכונה להרוס כל סיכוי שתחזרו.

ולא, אני האחרונה שאגיד שאני לא מאמינה באינטואיציות.
להפך. אני אפילו מלמדת ומאמנת לפעול על פי אינטואיציות.
אבל מה שאתה מרגיש עכשיו,
הדחף הפנימי הזה "להתקשר אליה",
אין לו שום קשר לאינטואיציה אמיתית.
זכור – אחרי פרידה אין אינטואיציות ואין "רגשות".
מה שאתה מרגיש זה רק דחף וצורך מיידי
למלא אחר סיפוקים. להרגיע את הכאב.
לטפל באגו הפגוע. לספק את יצר הסקרנות.
להחזיר שליטה במצב שבו אין לך שליטה.
וזה מתכון הרסני במיוחד.
אחד הדברים הראשונים שאני מבקשת מגברים שמגיעים
אלינו לייעוץ "איך להחזיר את האקסית", הוא להימנע מלהתייעץ
עם אנשים אחרים.
יש לזה הרבה סיבות כמובן, אבל העיקרית היא
עצות גרועות במקרה הטוב, והרסניות במקרה הרע.
ולא בגלל שהם לא רוצים את טובתכם כמובן,
אלא בגלל שאין להם את הידע והיכולת באמת לעזור.
הם מסתכלים על המצב מהעיניים שלהם,
איך הם היו פועלים במצב דומה, או פעלו בעבר.
ואחת העצות הגרועות ביותר שאתם יכולים לקבל
היא "ללכת אחרי הלב", "לעשות מה שאתם מרגישים",
ושאר משפטים שנשמעים נורא יפים, אבל בפועל עושים
נזק שיהיה מאוד קשה לתקן אחר כך.
עכשיו אתה בטח שואל – למה?
מה רע בלעשות מה שאני מרגיש?
התשובה היא פשוטה – אין לך שמץ של מושג
מה אתה באמת מרגיש.
אין לך מושג איך לאתר מה הלב אומר לך.
מה הוא באמת אומר לך.
אין לך שום אפשרות גישה כרגע לאינטואיציה
האמיתית שלך.
כשאנחנו נמצאים במצב רגשי כל כך עדין,
ופגיע, וכואב – כמו אחרי פרידה – עולים בנו
הרגשות והדחפים והצרכים הכי בסיסיים.
האגו צורח. הוא פגוע. אנחנו רוצים תשובות. עכשיו.
אנחנו רוצים להתבטא. שהיא תדע. שהיא תבין.
ואנחנו מתרגמים את זה ל"לעשות מה שאני מרגיש".
אבל אתם יודעים מה אתם באמת מרגישים?
כאב. ופחד. ופגיעה. עצומים. לפעמים אפילו הלם.
חור שחור שנפער פתאום מתחת לרגליים שלכם.
החיים שהכרתם עד הרגע הזה משתנים.
זה ממש כמו מוות.
כן. פרידה מאדם אהוב משולה למוות.
ואין דבר מפחיד וכואב מזה.
אבל – זה מה שאתם מרגישים.
רק זה.
לכן – יש לתת לזה להיות, ולהפנים –
שאין דרך אחרת אלא לכאוב.
זה הרגש האמיתי, וה"אינטואיציה" שלכם
כביכול היא הדרך שלכם לנסות להימנע מהכאב.
לצמצם אותו .להחליש אותו. להשתיק אותו.
זה הכל.
זכרו – זו אינה אינטואיציה.
זה מילוי צרכים ודחפים מידיים כדי להימנע מכאב.
ברגע שתבינו שכרגע זה הזמן לצרוח, ולבכות, ולהתאבל,
כמו כל אחד שעבר פרידה בחייו –
וזה ורק זה מה שהנפש שלכם צריכה –
ולא לנסות להעלים את זה (כי זה לא ייעלם) –
תוכלו לאט לאט להתחיל להבין מה קרה,
ומה צריך לקרות כדי שהזוגיות הזו תחזור.
אז תתעלמו ממה שאתם מרגישים.
תתעלמו מהדחפים האלה ואל תפרשו אותם
בטעות כאינטואיציה.
אתם לא במצב רגשי שאתם יכולים באמת להבחין בה.
אבל אז מגיע משפט המחץ שאני שומעת לא מעט…
"אבל אני מכיר אותה"…
אז זהו, שאתם אולי מכירים אותה כבת זוג שלכם.
אבל אתם לא מכירים אותה כאקסית שלכם.
וזה עולם אחר לחלוטין.
גם אם נפרדתם וחזרתם בעבר, כנראה ששום דבר
לא השתנה מבחינתה. אולי היא חזרה אליכם כי
היא רצתה להאמין שדברים ישתנו,
או שהפרידה ההיא היתה לה קשה מדי,
אבל זה לא היה בגלל שאתם מכירים אותה,
גם אם הצלחתם להחזיר אותה בעבר,
כמה שכיף לכם לחשוב ככה או להאמין בזה.
לא לחינם אני שומעת גברים בייעוצים אומרים לי
"היא כאילו בנאדם אחר"…
לא, היא לא בנאדם אחר.
היא בסטייט-אוף-מיינד אחר.
וזה משהו שחייבים להפנים.
וכדי שהיא תחזור, צריך להבין מה הסטייט-אוף-מיינד
שלה כרגע, ולתקשר איתה באמצעותו.
לכן, אין שום ערך לזה שאתם "מכירים אותה".

מתי כן יש לזה ערך?
כשיודעים איך להשתמש בזה נכון.
ההיכרות שלכם איתה – איזה סוג בנאדם היא,
איך היא גדלה, מה היא אוהבת, מה חשוב לה בחיים, וכו'
בשילוב הניתוח המקצועי והאובייקטיבי שלנו (שאינו
מושפע מרגשות או ציפיות), תוך הבנה אמיתית של מה
לא עבד בקשר ומה הסטייט-אוף-מיינד שלה כרגע –
לכל אלו ביחד יש ערך משמעותי לגבי הדרך האמיתית,
הפרקטית, על מנת להחזיר את הזוגיות שלכם.
ולא רק זה – להחזיר אותה באופן כזה שהיא לא
תתפרק שוב.
אני חושבת שכל דבר בחיים הוא שיעור חשוב.
והשיעור הכי משמעותי שתקבלו מהפרידה הוא
החוזק והכוח והעוצמה של הסבלנות.
וסבלנות מגיעה מהשורש "סבל".
כן, סובלים קצת. אפילו הרבה.
ולא צריך לנסות להתחמק מזה.

נפש האדם היא דבר מורכב,
זוגיות היא דבר מורכב.
שלא לדבר על אהבה…
ואי אפשר לעשות קסמים.
אי אפשר להחזיר זוגיות מהר כי "אנחנו רוצים".

צריך להבין מה קרה, מה קורה, מה צריך לקרות,
ולפעול בדרך הנכונה והאפקטיבית ביותר,
ולהשאיר בצד את ה"אינטואיציות".
וכן – לבכות, ולכאוב, ולקוות, ולהאמין…
כי בלי זה – לא היתה בכלל אהבה, נכון?

אוהבת,
שרוני